מנחה: "זאק דאנלפ הוכרז כמת 36 שעות אחרי שהתהפך עם הטרקטורון שלו. הודעה רשמית על מותו נמסרה לשלטונות אוקלהומה. אבריו של זאק עמדו להיקצר בקרוב והוריו היו אמורים להתחיל בהכנות ללוויה. נמסר לקרובים ולידידים להתאסף בבית החולים ולהיפרד מזאק".

"אחד הראשונים שהגיעה היה חברו הטוב ביותר של זאק, קולטון".

קולטון גיינס: "לא יכולתי אפילו לאחוז את ידו; רעדתי כולי".

מנחה: "אחותו הצעירה של זאק, קייסי, הגיבה בצורה דומה".

קייסי דאנלפ: "רק רציתי להתמוטט בו במקום".

מנחה: "מישהי שהיה קשה לה במיוחד להיפרד מזאק היתה סבתו שכה אהבה אותו ".

נעמי בלקפורד: "נכנסתי לחדרו והתפללתי בו במקום".

נטלי מוראלס: "מה ביקשת?"

נעמי בלקפורד: "פשוט נס. שהוא צעיר מדי עבור אלו-הים לקחת אותו. הזמן עוד לא הגיע".

מנחה: "ואז הכל השתנה. התערבות משמיים, אומרים בני משפחתו, ונקבע כי הגורם שיביא אותה יהיו דן וקריסטי קופין – בני הדודים של זאק, שהם גם שניהם, אח ואחות במקצועם".

קריסטי קופין: "ישבתי שם ופשוט אמרתי: ´זאק, אם אתה כאן, אם אתה יכול לשמוע אותי, בקש מאלו-הים שיעזור לך´. ולא עברו יותר מעשר דקות, והתחלתי להרגיש הרגשה מוזרה בקרבי. וחשבתי, ´הוא לא מוכן´ (לעזוב את העולם)".

מנחה: "דן תהה אותן תהיות כאשר התבונן על המוניטור לבדוק את סימני החיות של זאק".

דן קופין: "הסימנים פשוט נראו לי טובים יותר".

נטלי מוראלס: "מה עשית?"

דן קופין: "אחזתי בכף הרגל שלו. הוצאתי אולר מכיסי. ופשוט גרדתי מעקבו עד לבוהן רגלו".

מנחה: "דן וקריסטי אומרים שקיבלו את שוק חייהם".

דן קופין: "הוא משך בפתאומיות את כף רגלו לגמרי מתוך ידי".

מנחה: "האם זה ייתכן? האם זאק היה עדיין בחיים"?

ברנדה איסגה: "ההרגשה הראשונה שלי היתה חוסר אמון, כמובן".

מנחה: "ברנדה איסגה, אחת מן האחיות בחדר באותו זמן, לא הסכימה עם בני הדודים, ואמרה שזה היה רפלקס שייתכן ויתרחש אפילו אצל כאלו שהם במצב של מוות מוחי – ובוודאי אין זה סימן של חיים".

נטלי מוראלס: "האם לא יכולת בשום אופן לחשוב שקיימת אפשרות שהוא יכול עדיין להיות בחיים?"

ברנדה איסגה: "לא".

מנחה: "מרגיש את הצורך להתמודד גם עם הספקנות שלו עצמו, אמר דן..."

דן קופין: " ´הבה ננסה את זה´. תפסתי את ידו של זאק ונעצתי את הציפורן של אצבעי תחת הציפורן שלו (המצלמה ממחישה את הפעולה – ש.ק.). את יודעת שזה מקום רגיש. וזאק פשוט זרק את ידו לכאן (מדגים – ש.ק.). ועכשיו, הצורה הזאת..."

נטלי מוראלס: "אז הוא הניע פיזית את ידו..."

דן קופין: "הוא הניע את ידו פיזית ממני, מעבר לגופו".

קריסטי קופין: "ואני ככה התכנסתי לתוך עצמי, את יודעת, ואני כאילו, ´או אלו-הים´."

ברנדה איסגה: "התגובה הראשונה שלי היתה, ´אני צריכה את ד"ר מרסר´."

בשלב זה נעשה הפסקה קצרה ונעבור ל-CNN. כתב "צופר" מצא את התמליל מתוך חדר החדשות של רשת CNN המתאר את האירועים שהתקבלו במערכת ביום 22.11.07. הרשת, שהיא הראשונה מסוגה בעולם והגדולה ביותר בתחום זה, משדרת רק חדשות 24 שעות ביממה.

עיינו בחומר גלם מוקלט של חדשות המתקבלות מכל העולם. בין חדשות על מעשה פשע בעיר בארה"ב, פיגוע בבגדד וכו´, יש "פריצה" בשעה 10:00 ET של דיווח מבי"ח בוויצ´יטה שבטקסס.

אחד הכתבים, קולינס: "...הוכרז מת. הוא שכב שם יותר משש שעות. זאק דאנלפ מוגדר כקרבן תאונת רכב באוקלהומה. כאשר החלו להסיר מגופו צינורות והוחל בהכנות לקצור את אבריו, הושיט הצעיר בן ה-21 את ידו".

[כאן מתחילים לשדר קליפ וידיאו]

השוטרת בטסי רנדולף, ממשטרת אוקלהומה: "האחות, בפניקה, מובן מאליו, מבוהלת מאד, רצה מן החדר, אומרת לרופא, אתה יודע, הרופא במשמרת שם, שהאדם הצעיר הזה עדיין חי. הרופאים מנסים להרגיע אותה. והוא אומר לה, תראי, זה משהו שקורה. הגוף – הרפלקסים".

"הוא נכנס לתוך הדבר הגדול הזה, את יודעת, הארוך (אולי כוונת הרופא לתאר את מה שהוא מדמיין כ"תהליך" המוות -ש.ק.)  – זה קורה, אלה רפלקסים, את יודעת, מנסה להרגיע ואתה. והיא אומרת, אני לא חושבת שאתה מבין. הצעיר הזה עוד חי".

"אז היא מביאה את הרופא. הם הולכים חזרה לחדר. וללא ספק, זכרי חי".

[סיום קליפ הוידיאו]

קולינס: "לא יאומן. גורמים רשמיים בבית החולים אומרים שדאנלפ נמצא בטיפול נמרץ עם פציעות ראש ופציעות פנימיות חמורות. המשפחה שלו, בכל אופן, אומרת שזה נס".

נשוב לתכנית ה-אן.בי.סי.

ד"ר מרסר: "אני, אכן, אישרתי שאלו היו תנועות מכוונות".

מנחה: "תנועות מכוונות – ולא עווית של רפלקס הם סימן לפעילות מוחית. פתאום, ארבע שעות אחרי שזאק הוכרז כמת מוות מוחי, חדרו החל רוחש אנשים".

"פאם ודאג היו בחוץ באולם, מתכוננים לחזור ולבלות את השעות האחרונות בחברת בנם, כאשר הפסיקו אותם ממעשיהם".

פאם דאנלפ: "והגברת שדברה אתנו מטעם משרד הקשר של ההשתלות נכנסה והתיישבה אתנו. והיא אמרה: ´הכל נעצר´."

נטלי מוראלס: "´הכל נעצר´, כלומר...?"

דאג דאנלפ: "לקראת השתלת האברים".

פאם דאנלפ: "הכל מושהה. ואני כמו, ´מה קורה כאן´?"

מנחה: "בינתיים, קייסי, ששמעה את ההמולה מחדרו של אחיה, הציצה לתוכו".

קייסי דאנלפ: "לא יכולתי להאמין. היית כמו, ´או, אלו-הים´. כי, כלומר, הוא זז".

מנחה: "קייסי התקשרה לסבתה".

נעמי בלקפורד: "שמעתי על נסים בחיי. אבל אף פעם לא ראיתי נס. אבל עכשיו ראיתי נס. יש לי הוכחה על זה".

פאם דאנלפ: "עברנו מן הרגע הגרוע ביותר ל´א-ל אלו-הים´ (oh, my gosh)"

דאג דאנלפ: "בננו חי".

פאם דאנלפ: "בננו חי".

נטלי מוראלס: "אני מתארת לעצמי שבכל זאת התקווה לא שבה אליכם כי אינכם יודעים".

פאם דאנלפ: "היינו מסויגים מאד. לא היה לנו שום מושג מה עומד בפנינו".

מנחה: "הרופא של זאק היה מאופק עוד יותר".

ד"ר מרסר: "עדיין לא חשבתי שזאק יצא מזה טוב. חשבתי, בסדר, אוקיי, ובכן, הוא לא מת מוות מוחי, אבל הוא מאד קרוב לזה".

מנחה: "אבל הילד שנלחם באומץ ללמוד קרוא וכתוב, נאבק עכשיו קשה לשרוד. בעצם, הוא הצליח הרבה יותר. חמישה ימים אחרי שזאק ´חזר לחיים´, הוא פקח את עיניו".

פאם דאנלפ: "אלה היו דמעות של שמחה".

מנחה: "יומיים אח"כ, זאק הראה התקדמות רבה יותר כאשר ניתקו אותו ממכונת ההנשמה והוא החל לנשום בכוחות עצמו. באותו יום, מספרים הוריו, הוא החל ללחוץ את ידיהם".

פאם דאנלפ: "אנחנו לא יודעים אם הוא באמת כבר עשה את זה בכוונה. אבל אנחנו רוצים לחשוב שכן".

מנחה: "אבל מתי יכול היה מישהו להיות בטוח שזאק יוכל אי פעם להיות יותר מאשר חולה בעל נזק מוחי חמור? התשובה לכך באה בשבוע שלאחר מכן, כאשר הנוירוכירורג של זאק ביקש ממנו להרים שתי אצבעות".

ד"ר לנגהאם גליסון: "והוא עשה את זה. וזאת היתה הפעם הראשונה שהיה ברור לי שהוא מודע למה שקורה. הוא היה ער. הוא היה ´כאן´, כמו שאומרים".

מנחה: "ב-2.12, 12 ימים לאחר שהחל להתעורר, זאק דיבר את המלים הראשונות שלו להוריו".

פאם דאנלפ: "הוא התבונן סביבו, ואמר: ´אני אוהב אתכם´."

נטלי מוראלס: "האם ידעתם מעתה, שהכל הולך להיות בסדר?"

פאם דאנלפ: "היה לו את הניצוץ בעיניים".

מנחה: "באותו יום, זאק גם עשה את הצעד הראשון שלו. פאם היתה שם כדי להנציח את זה".

[צילומים כיצד זאק, מובל משני צדדיו, פוסע את צעדיו הראשונים לאחר פציעתו, או "חזרתו לחיים" אם נשתמש בהגדרות הרפואיות, שכדי להצדיק את קביעת מותו של אדם חי כמת "מוות מוחי", צריכים להזדקק למושגים של "תחית המתים"]

פאם דאנלפ: "רק רציתי שזאק יוכל להסתכל אחורה (על הצילומים – ש.ק.) ולראות איזה נס זה היה".

דאג דאנלפ: "מה שעבר עליו".

נטלי מוראלס: "כמנתח פגיעות קשות ובראותך את האדם הזה בן 21 חוזר לחיים, יש לך על זה איזה הסבר רפואי שאתה מכיר?"

ד"ר מרסר: "לא".

נטלי מוראלס: "האם נעשו שגיאות כלשהן, או האם ההליך הואץ בדרך כלשהי כדי להכריז עליו כמת מוחית מפני שהמשפחה הודיעה לך שהוא החזיק בכרטיס של תורם אברים?"

ד"ר מרסר: "לא. אנחנו לא נחפזים בשום אופן. אנחנו בוודאי לא עושים את זה".

פאם דאנלפ: "ראינו את הבדיקה. ראינו אותה. הם נהגו על פי כל ההליכים. הוא הלך".

נטלי מוראלס: "אז אין כאן אשמים?"

פאם דאנלפ: "אין אשמים בנס. ולא יהיו אף פעם כאלה עבורנו".

מנחה: "למרות שבדיקות יכולות להיות שגויות, הרופאים של זאק עומדים על כך שתוצאות הבדיקות שלו היו מדויקות, ושבית החולים היה מאבחן את החזרה של סימני החיות של זאק לפני שהיתה מתבצעת השתלה כלשהיא. בעוד רופאים כאן לא היו מסוגלים להסביר את חזרתו לחיים מן הבחינה המדעית, הם אומרים שהיותו צעיר בן 21 ובבריאות טובה לפני התאונה עמדה לזכותו".

"והנס הזה נמשך. חמישה שבועות בלבד לאחר התאונה הקשה של זאק, הוא הועבר לבית החולים השיקומי ג´ים תורפ, באוקלהומה סיטי, לשלב השני של החלמתו המדהימה".

המנהל הרפואי אמאל מוראד: "כאשר יש פגיעה מוחית קשה, אף פעם לא יחזור החולה להיות כמו שהיה מבחינה מנטלית ורגשית. זאק יהיה קרוב מאד לנורמלי, אבל לא 100 אחוז, ורק הזמן יאמר את שלו".

[צילומים מבית החולים השיקומי המנציחים את תהליך השיקום המהיר והמופלא של זאק]

זאק: "אני מוכן ללכת הביתה".

נטלי מוראלס: "כמה זמן  יקח לדעתך עד שבקשתו תתגשם?"

תראפיסט: "כנראה, השבוע".

מנחה: "אבל לזאק היה לוח זמנים משלו. העובדה שהוא היה מסוגל להתראיין היא כשלעצמה הישג גדול".

נטלי מוראלס: "האם אתה זוכר שפגעת באספלט"?

זאק דאנלפ: "אני זוכר קצת לפני כן. אבל אני לא זוכר את התאונה".

מנחה: "מה שזאק טען שהוא זוכר מן הימים הראשונים שלו בבית החולים מבהיל: שכאשר אנשים חשבו שהוא כבר נפטר מן העולם, הוא שמע רופא מדבר עליו".

נטלי מוראלס: "מה אתה זוכר את הרופא אומר?"

זאק דאנלפ: "שהוא מת".

נטלי מוראלס: "שמעת את זה?"

זאק דאנלפ: "שמעתי, וזה הכעיס אותי".

מנחה: "זאק עזב את בית החולים השיקומי 48 ימים לאחר שהוכרז כמת וחזר הביתה שם נערכה לו קבלת פנים של גיבור".

[צילומים של שובו הביתה ושמחת מקבלי פניו]

מנחה: "בהזדמנות זאת של שובו הביתה נתן דן לזאק במתנה את האולר שלו – זה שדרכו נתן את הסימן הראשון שהוא אולי בחיים".

[צילומים של דן נותן לזאק את האולר]

דן קופין: "רציתי שהאולר יהיה ברשותך".

זאק דאנלפ: "תודה לך".

מנחה: "אנשים כאן אומרים ששובו של זאק הוא ברכה, והם חשים רגש של הכנעה".

להמשך (3)