"סמים בפסטיבל ערד: רוכלים עמדו ברחוב הראשי והציעו סמים למכירה" - "ידיעות" 19.7.95.

"בעקבות האסון בפסטיבל ערד נחשף במלוא כובדו מצב הלחץ שהורים נתונים בו... האם עדיף לאסור על נערה בת 16 לנסוע להופעה...או לתת לה את החופש?...ד"ר נברו-רובינשטיין אומרת כי...´המתירנות מעמידה את ההורים במצב שלא היה קיים לפני עשרים שנה´." -  "הארץ" 1.8.95

נערה בת 16? הסרטן של ברק התפשט לגופים צעירים בהרבה:

"...בעיתוני הילדים יש מקום של כבוד למדורי ייעוץ מיני, והילדים מפגיזים בשאלות כמו: ´...האם מותר לילדה בת 10 לשכב עם בנים...ילד בן 9 מבקש פרטים על קונדומים´ " -  ענת מידן "ידיעות" 1.9.95.

דפנה שריר, יועצת מינית, בעלת מדור בעיתון "כלבו":

"בכיתה ג´ מתחילות חברויות, בד´ הם רוקדים סלואו... ובכיתה ו´ מתעניינים מתי אפשר לקיים יחסי מין" -  "ידיעות" 1.9.95.

היו עדיין אז אנשים שפויים, שניסו לצאת נגד המופקרות של חבורת ברק. כמו יגאל כנען, אז סטודנט לתואר שני בפילוסופיה, האוניברסיטה העברית:

"שלושת הנערים שנהרגו בערד... מתו לא כחלק מהכרח... (תחבורה, צבא), אלא על הזכות להתענג על שירים... במסגרת מופקרת... כל זאת במסווה של חופש, אהבה, וארץ ישראל" - "הארץ" 3.8.95.

הנ"ל, על דברי ויצמן נגד ה"אמריקניזציה", בעקבות אסון ערד: "אין רע באימוץ הכלים האמריקאיים, הטכניקה, הסטנדרטים. הבעיה היא באימוץ ערכי חברה ותרבות מערבית מתפוררת, תרבות שבה שולטים החומר, המין, האלימות, מתן הלגיטימיות לכל פרוורסיה" - "הארץ" שם.

היום, 15 שנים אחרי, אין כבר כלי תקשורת חילוני שיעז להשמיע דיבורים "ריאקציוניים" כאלה.

את זרע הפורענות של חברה מתירנית נטע שלטון ברק גם בחברה השמרנית הערבית, ואת פירותיו המורעלים טעמה לאחרונה עד תום משפחת קרפ, בטיילת של תל ברוך, מידי צעירים תושבי ג´לג´וליה:

"יעל דיין שהגיעה לדליית אל-כרמל כדי למחות על רצח אשה מופקרת הותקפה בידי תושבים שהשליכו עליה ביצים ורק בעזרת ניידת משטרה חולצה מן ההמון" -  "ידיעות" 29.10.95.

היום, 15 שנים אחר כך, כבר לא מתקיפים בביצים בכפרים הערביים את מופקרי שלטון הבג"צ. היום מתקיפים עם סכינים אלה שנולדו בשנים הללו ואשר השלטון הזה מוטט את סכרי המסורת אצלם כמו אצל היהודים:

"חשד: החיילים מכרו אמצעי-לחימה לערבי - תמורת סמים ונערות-ליווי" -  "מעריב". 5.4.95.

השלטון המשחית הזה רואה בחינוך היהודי לאלטרואיזם וגמילות חסדים את הארכי אויב בדרך להפיכת החברה לים גועש של אגואיזם נהנתני:

"הילדים של היום... גדלים עם דור הורים משחית... ההורים של היום מגדלים את הילדים יותר על מה אנחנו ניתן ופחות ופחות על מה אני, כהורה, יכול לבקש מהילד" -  "ידיעות" 1.9.95.

וככל שהתעצם ההדוניזם, שהינו הערך העליון של כנופיית החוק, כן גברה ההפקרות והפריצות, כאשר שלטון הרשע של ברק מונע כל ניסיון למנוע את פריצת הסכרים, באמצעות אידיאולוגיית ההבל של "האדם הנאור":

"תעשיית המין הולכת ומתפתחת: קלטות וידיאו בנושא גילוי עריות ומין במשפחה, מופצות באחרונה ברשת חנויות סקס...ניתן לצפות גם באורגיות משפחתיות... מנהל רשת חנויות הוידיאו: ´הקלטות...מבוקשות מאוד על ידי הציבור...אנשים אוהבים דברים חריגים" - "מעריב" 22.11.95.

היום, כאשר יצור מתועב כמו דנה אינטרנשיונל, הוא סלב שכל במה גאה להציגו, האם זוכר עדיין מישהו שרק לפני 15 שנים עוד אמר אברהם ליפשיץ, מנהל ביה"ס התיכון הדתי בטבריה, על ביטול הופעת דנה אינטרנשיונל בעיר, בעקבות לחץ תלמידי ביה"ס:

"היא מייצגת מציאות לא נורמלית. מציאות מתועבת...לא ייתכן שהיא, עם המסרים שלה, תופיע ברחובה על עיר. היא עושה דברים שפוגעים בעם היהודי"- "מעריב" 8.10.95.

והריקבון שפשה בהיכלי השיש של העליון, הלך והרעיל את כל שכבות החברה, תוך שיתוף פעולה עם התקשורת, שהסימביוזה בינה ובין העליון, הביא את החברה לשאול התחתיות בו אנו מצויים כעת, והתחתית עדיין לא נראית באופק השחור:

"בטי רוקאווי, בעלת סוכנות הדוגמניות אימאג´: ´אני מקבלת לעבודה ילדות בנות 13-14, כיוון שתנאי השוק אצלנו השתנו. מאז פרץ ערוץ 2 עם הבום הגדול של הפרסומות, המפרסמים דורשים את הצעירים´... כל מי שידו נוגעת בתחום, משקיע הרבה אנרגיה בציד פנים חדשות. פסטיבל ערד היה אמור להבטיח גדולות לציידי הבשר הטרי, אלמלא סיומו הטרגי" - "ידיעות" 4.8.95.

"רונן אקרמן, צלם אופנה: ´בגלל הדרישה הגדולה השוק של היום פרוע במיוחד...לוסי דובצ´ק, בת 12 וחצי, שעולה לכתה ח´...עשתה סרטי פרסומת, צילומי פרסומת לעתונים...וממש לא פוחדת להיות סמל-הסקס הבא שלנו. ´מה רע בזה´? היא שואלת" -  "ידיעות" 4.8.95                                                                                                                      

דוד גודביץ, מרצה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר בתמצות את הרקע: "הפכנו מחברה אידיאולוגית, שדוחה סיפוקים, לחברה הדוניסטית, שתובעת סיפוקים מהירים" - "ידיעות" 4.8.95.

והדבר כמובן בא לידי ביטוי במערכת החינוך, שממחנכת הפכה למפלצת המשקפת את ערכי "הנאורות" עמם הרעיל ברק כל חלקה טובה:

"נערה בת 14 נפלה קרבן להתעללות מינית מצד חבריה לכיתה. ´הבת שלנו הותקפה בתוך כותלי בית הספר´, סיפרו הוריה בעינים דומעות. מנהל בית הספר לא דיווח על המקרה למשטרה, כדי לשמור על שמו הטוב של בית-הספר" -  "מעריב" 25.6.95.

ברק, השואב כאמור את השקפותיו מן הליברליזם החילוני המנוון של תרבות המערב, הצליח להתעלות אפילו על מוריו בארצות המערב:

"נערה בריטית בת 12 הושעתה מלימודיה בבית-הספר "פורתקול" שבמיד גלאמורגן בגלל שלבשה מכנסיים - ולא את החצאית של התלבושת האחידה" -   "ידיעות" 13.12.95.

האם יעלה על דעתו של מישהו בחברה "הנאורה" כאן להשעות בגין כך ילדה מבית הספר, בלי להיתקל מיד בבג"צ המדבר מגרונו של "האדם הנאור", המייצג אך ורק את מופקרי מר"צ וסניפם בעליון? אדרבא ואדרבא - אדמונד לוי משליך לכלא הורים שאינם רוצים שבנותיהם תושפענה מן השיטפון המתירני הזורם מכל כלי תקשורת.

או למשל: "חברת הטלפונים הדנית ניתקה קווי טלפון בהם הועברו אליה שיחות ארוטיות מישראל, מאחר והיו נועזות מדי אפילו לארץ זו" - "ידיעות" 11.9.95.

והאם היה מישהו מעלה על דעתו, שאם ברק היה נשיא בית המשפט העליון של הונג קונג למשל, היה אפשרי שיקרה שם כדבר הזה:

"צילום של פסל עירום של מיכלאנג´לו, אותו רצתה עירית ירושלים להציג בחוצות עיר הקודש, פורסם בעיתון בהונג קונג. בעל העיתון ´איסטרן אקספרס´... נקנס בסכום של כ- 200,000 דולר... השופטים טענו כי פרסום האיברים האינטימיים מעל דפי העיתון פגעו בחלק מקוראיו" -  "ידיעות" 31.7.95.

ובחינגת ההפקרות הפרועה הזאת שהוכתבה בכוח הדיקטטורה המשפטית של ברק, החלו להשתתף אבות ובנים:

"במסיבת גיוס לבנו, הזמין האב, אישיות מוכרת באשדוד, נערת ליווי לבנו. לאחר כמה ימים נודע לאב כי הנערה נושאת בגופה את נגיף האיידס" -  "מעריב" 11.12.95.

זכורה הפגנת הענק של ציבור החרדים לדבר ה´ נגד בית המשפט העליון בראשות ברק, שבשם איזה "ערך" דמיוני שהמציא כ"חוק יסוד", שלל את זכותם של תושבי שכונה בירושלים שמאה אחוז מתושביה שומרי שבת, את זכותם שתישמר השבת ברחובותיהם. הסיבה כמובן לא הייתה אותו חוק יסוד שהמציא, אלא שנאתו הכבושה לדת היהודית וחפצו העז שגם היהודים שעדיין שומרים תורה ומצוות יזנחו את השבת וייהפכו דומים למופקרי בני חוגו.

מתארת ענת מידן את סוג הבילויים של ילדים חילונים:

"הם אוהבים את הדיסקוטקים ביום ששי בערב, והחל מגיל 12 הם שם... מסתובבים...עד השעות הקטנות של הלילה במועדונים ברחבי העיר הגדולה" - "ידיעות" 1.9.95.

לאברהם הירשזון אין מי יודע מה שם טוב כיום, אבל שכר שיחה נאה בעברו לא נמנע ממנו. בדרישה לשרת התקשורת אלוני, לסגור את קווי הטלפון של השיחות הארוטיות, אמר:

"במקום אור לגויים, אנו הופכים במהירות להיות ערווה לגויים" - "הארץ" 13.9.95.

מי יודע, ייתכן ואם היה אוחז בהשקפות "האדם הנאור" היה זוכה להצטרף לכל אותם אנשי שמאל השודדים על ימין ועל שמאל את הקופה הציבורית בלי פוצה פה ומצפצף, במקום לשבת היום בכלא.

הרקע להזדהות הפומבית האחרונה של ראש הממשלה, נשיא המדינה ושר החינוך, עם עושי מעשי סדום, מתחיל כבר באותה שנה בה תפש ברק את השלטון במדינה:

"ח"כ יעל דיין העלתה הצעת חוק לפיה בני זוג של הומוסקסואלים ולסביות יהיו זכאים לקבלת קיצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי כבני זוג אחרים" -  "הארץ" 13.12.95.

ח"כ אברהם רביץ בתגובה על הצעת חוק זו:

"מדובר בהכרה כפייתית של הטרור הליברלי בזוגיות שמקורה בסטיות מיניות... כאשר חברה נותנת לגיטימציה לסטייה כזאת, היא עלולה לסחוף בני נוער ולגרום טרגדיות גדולות" - "הארץ" 8.12.95.

ועוד מדברי רביץ על הצעת החוק הנ"ל:

"זהו יום שחור לחברה בישראל. העם מקיא לראות את נבחריו" - "הארץ" 13.12.95.

וח"כ מיכאל איתן (ליכוד), על הצעת החוק של יעל דיין:

"צריך להיזכר באיזה תקופות ובאיזה משטרים רוממו הומוסקסואלים ולסביות" -  "הארץ" 13.12.95.

אז היו עדיין אנשים אפילו במערכת המשפט שהעזו להביע דעה שאינה כשל "אדם נאור". כמו שופט בית המשפט השלום, גרשון גרמן:

"ביטול העבירה הפלילית של יחסים הומוסקסואליים עדיין אינו הופך אותם לעולים בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית" -  "הארץ" 8.12.95.

אבל הוא כבר היה בין האחרונים שעדיין שמרו על שפיות. שאר השופטים מיהרו ליישר קו עם הדיקטטורה של העליון ולהתקרנף בהתאם:

"שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, ד"ר עדנה קפלן-הגלר, זיכתה מורה לסבית שהואשמה באונס תלמידתה, אך הרשיעה אותה בבעילה אסורה בהסכמה. בפסק הדין מאפיינת השופטת את הקשר בין השתיים כקשר אהבה לכל דבר" - "מעריב" 5.11.95.

יעל דיין, ידעה היטב היכן מצויים בני בריתם של הסוטים. בדברה על "אימוץ" ילדים בידי "זוגות" הומוסקסואלים, אמרה:

"לדעתי פסיקת בית משפט בנושא זה תהיה יותר ליברלית" - "ידיעות" 28.6.95.

ופריצת כל הסכרים המוסריים ומניעת כל עכבה למצות עד תום את ההדוניזם שהכתיבו ברק וחבר מרעיו כאידיאולוגיה של "האדם הנאור", לא יכולה הייתה שלא להתבטא בסטטיסטיקות הפליליות כבר אז:

מתוך "סקר לאומי של התנהגויות סיכון והיפגעות בקרב בני נוער בישראל" שנערך על ידי ד"ר יוסי הראל, מאוניברסיטת בר-אילן:

"25% מתלמידי ו´ עד י"א מגיעים לביה"ס חמושים בנשק: סכין, אלה, מקל או אקדח. בחודשים מאי- יוני ´94 השתתפו יותר מ - 60% מהבנים במעשי בריונות. מקרב תלמידי כיתות ו´ העידו 74% היו קורבן לאלימות כלשהיא: לקיחת כסף בכוח, מכות, סטירות, דחיפות או תקיפה בכלי נשק קר או חם. כחמישית מהבנים בכיתות ו´ נפצעו בקטטות בתקופת הסקר" - "מעריב" 5.7.95.

מתוך דו"ח של ועדה ציבורית למניעת אלימות במוסדות חינוך, שהקימו הסתדרות המורים וארגון "נעמת":

"מוסדות החינוך הפכו למקום שאינו בטוח לתלמידים ולמורים, אין בארץ בית ספר שאין בו אלימות" - "ידיעות" 22.6.95.

"כ- 50 אחוזים מבני הנוער מגיעים לבית הספר כשבתיקיהם כלי נשק קר" -  "מעריב" 15.10.95.

בתי הספר ובתי המרזח הפכו לחדא מחתא במציאות החיים החדשה שיצרה כנופיית העליון. כבר לפני 14 שנים אנו קוראים:

"פאני סוויסה, אמו של החייל משה סוויסה, שנרצח לפני כחודש בקטטה בפאב בדימונה: ´דקרו אותו עם בקבוק שבור ועם סכיו ואחר כך בעטו בו כשכבר שכב על הרצפה. האמהות לא מודעות למה שעושים הילדים שלהן מחוץ לבית´ " - "מעריב" 5.7.95.

אם לא די היה בהידרדרות החברה היהודית, שמכל מקום, גם הפושעים בה עדיין היה בהם זיק יהודי עמום, דאג הממסד להביא משקל נגד להתחזקות כוחם של הספרדים החרדים של מפלגת שס - שהיו האיום הפוליטי הגדול ביותר על שלטון ברק - מאות אלפי מהגרים גויים בלונדינים מארצות חבר העמים:

"במשטרה ובפרקליטות מסמנים מגמה ברורה של עליה בפשיעה החמורה, מאז החלה העליה המאסיבית מברית המועצות לשעבר... האלימות ברחובות מגיעה לשיאים של אכזריות שלא היתה מוכרת בישראל" -  "מעריב" 15.10.95

הגירה שאכן הכניסה מימד חדש לפשיעה בארץ:

"תובעת העוסקת בעבירות מין ואלימות קשה בפרקליטות מחוז ת"א: ´שיטפון של תיקים, מעשים נוראיים שלא זכורים לי כמותם´. פרקליטה בכירה: ´אם יש דבר הבולט יותר בשנים האחרונות, זו האכזריות לשמה, שמפעילים העבריינים. הם לוקחים אנשים חיים ומכאיבים להם בקור רוח, שזה מצמרר´ " - "מעריב" 15.10.95.