בהמשך לכתבתנו מהיום - "קפה רותח של שנאה לוהטת" -  על פרץ השנאה לעם היהודי שחזינו היום באתר ynet - שהינו ייחודי אפילו בלב האוקיינוס האנטישמי הגועש בעולם כולו ומפעפע לבה רותחת של משטמה אנטי יהודית בעיקר בלב הממסד השולט בארץ הקודש – נעמוד על מספר היבטים שצריך לדעת לנוכח התרחשויות אלו.

חילונים שאף פעם לא למדו קרוא ולו רק טקסט יהודי בסיסי וד"לים שלמדו טקסטים כאלו בהקשר מעוות ומסולף – מפמפמים ללא הרף סיסמאות על "אהבת ישראל" ועל איסור "שנאת חינם".

את זה הם לא דורשים מעצמם. בן האספסוף החילוני המוסת רואה את השנאה לדוס השחור דבר מובן מאליו, והד"ל הסרוג ינק עם חלב אמו את הסלידה מאותם שחורים המקפידים על כשרות למהדרין של מאכליהם בניגוד להם המקפידים על הצורך הלאומי הקדוש לצרוך דווקא טרפות ונבלות משום שהם נושאים עליהם את חותמת "הרבנות הראשית", הלא היא עלה התאנה הדתי המכסה על ערוות המדינה החילונית.

אותם כמובן צריך לשנוא. החילונים שזנחו לחלוטין את מצוות התורה והד"לים שכל תורתם סובבת סביב מצווה אחת של ישוב ארץ ישראל ביישום שנוגע רק לעניינים של הלכתא דמשיחא (אי נסיעה לחו"ל למשל, מאן דכר שמיה) – מקפידים גם מקפידים על קיום למהדרין של שנאת הדוס השחור.

ובנשימה אחת עם שנאה יוקדת זו, הם באים בטענות לאותם דוסים: מדוע אתם אינכם מקיימים את המצווה לאהוב כל אחד מישראל ומדוע אתם מרבים שנאת חינם ע"י התנגדותכם לדרכנו?

אז הבה נבהיר. החובה לאהוב כאח כל אחד מעם ישראל חלה אך ורק על מי שעושה מעשה עמך והוא עימך באחווה של קיום תורת ישראל.

מי שלא מקיים תנאי זה, לא רק שאין מצווה לראותו כחלק מעם ישראל ולאהוב אותו, אלא אנו מצווים להתבדל ממנו, בשום פנים ואופן לא לחיות יחד עמו, ויתירה מזאת: אם אינו אדיש כלפינו אלא פועל נגד לומדי ושומרי התורה - עלינו לשנוא אותו תכלית השנאה.

אין זה המקום ולא אנו המסוגלים, ללמוד באתר אינטרנט סוגיה זו, הדורשת לימוד והעמקה ככל סוגיה הלכתית, ההלכה שהיא ישום בחיי היום-יום של התורה שקיבלנו בסיני, המורה לנו כיצד ללכת בדרכי השם ולקיים רצונו, שזה הדבר היחיד הנדרש מברואיו, שבגינו הם זוכים לחיי עולם של שמחה ועונג בלתי פוסקים לנצח נצחים.

מי שרוצה, ילך ללמוד סוגיה זו בבית המדרש בהדרכת תלמידי חכמים המקדישים כל זמנם ומרצם ללימוד תורת ישראל (בניגוד לאותם ד"לים ההופכים את תורת ישראל לקרדום לחפור בו בורות נשברים של הערצת מדינת "ישראל" ו"רבניהם" בקיאים בעיקר בכתבי השקפת ההבל של אותו אב ובנו שסילפו את התורה והפכוה מסווה ללאומנות בזויה).

שם, בבית המדרש, אם יזכה וילמד אצל תלמידי חכמים אמיתיים וישכיל להבין את לימודו – יבין מדוע הוא מצווה לשנוא את מי שאינו עושה מעשה עמך בדיוק כשם שהוא מצווה לאהוב את אחיו למצוות השם.

אז יבין את המשמעות ההלכתית הנלמדת מן הפסוק: "הלא משנאיך השם אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי", ומדוע אי אפשר באמת לאהוב את אחיו היהודי אם אינו שונא את הרשע החילוני והמשת"פ הד"לי שלו הרודפים את היהודים ואת תורתם.

כאשר ישכיל כראוי הלכות לשון הרע, אותן מצוות שאי אפשר לקיים חברה יהודית כהלכה בלי ביצוען, ילמד לדעת על מי הן חלות ועל מי לא, כי אם הבדלה אין – דעת מנין? אז ידע שעל אותם "צדיקים" חילונים וד"לים הזועקים השכם והערב נגד "לשון הרע" הנאמרת עליהם לא רק שלא חלה המצווה להימנע מלספר לשון הרע, אלא בחלק גדול מן המקרים חובה לבזותם, להשפילם ולספר גנותם. ששנאת חינם היא רק שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים אבל את עמי הארצות היוצאים ביד רמה נגד מחזיקי התורה מצוה לשנוא ומי שמגלה כלפיהם אהבה כמו רבותיהם של אותם ד"לים חוטא באהבת חינם משום שהוא טועה ומטעה ששנאתם היא "שנאת חינם".

אז, כאשר ילמד כהלכה סוגיה זו, ידע מדוע "באבוד רשעים רינה", ולמה בקבלת שבת, כאשר אנו מתכוננים לקבל את פני שבת המלכה וקוראים מדי יום ערב שבת את דברי דוד המלך נעים זמירות ישראל על נשגבות השם: "כי אתה ה´ עליון על כל הארץ, מאד נעלית על כל אלוהים" – הפסוק הבא ממשיך מיד עם: "אוהבי ה´ שנאו רע".

אין אנו יכולים להמליך את הקב"ה על עולמו אם איננו שונאים את המתנגדים למלכותו. איננו יכולים לאהוב את הטוב אם אין אנו שונאים את הרע.

את כל אלה, צריך ללמוד בעיון, כמו כל סוגיה הלכתית. בבית המדרש. לא פה. לעניינו כאן עמו פתחנו – אותה כתבה היום של מירב קריסטל ב-ynet.

מי שקורא כתבה זו ואינו שונא בכל לבבו ובכל נפשו את מירב קריסטל ואת עורכי האתר הנלוז שנתנו לה ולשכמותה במה – אינו אוהב השם ואינו חי כמו שיהודי מצווה לחיות.

בתמונה: מירב קריסטל